כשאתם רואים קופאית מבוגרת בסופר, מה אתם חושבים? ושאתם רואים שומר בכניסה לקניון? או אולי קבצן בפינת הרחוב? האינסטינקט הראשוני שלנו הוא להניח שהם שונים מאתנו. אחרים. אנשים פחות מוכשרים, עם פחות מוטיבציה, שכנראה העיסוק שלהם הוא מיצוי היכולות שלהם בחיים. אנחנו מרחמים עליהם קצת, אבל לא באמת. הם בטח עשו איזו טעות בחיים שהובילה אותם למצב הזה.

נכון?

אז זהו. שאנחנו לא יכולים באמת לדעת. אנחנו מניחים שהם כמונו בדיוק, ואם הם עושים משהו בחיים זה תוצאה של בחירה שלהם. אנחנו הרי מוכשרים וחכמים ומה שהשגנו בחיים השגנו בזכות. אם נשגה ונאבד הכל גם אנחנו אולי נעבוד בעבודות כאלו או נגור ברחוב, אבל זו תהיה אשמתנו.

אבל יש פה הנחת יסוד שגויה. אנחנו מוטים לחשוב שכל האנשים מסביבנו הם ״כמונו״. אנחנו מניחים שכל מי שאנחנו פוגשים קיבל את ההזדמנויות שאנחנו קיבלנו בחיים. אבל זה ממש, ממש לא ככה. קיימים אין סוף מחקרים שמצביעים על כך שלמצב סוציו- אקונומי התחלתי נתון בחיים יש השפעה מכרעת על חיינו- הסיכוי לרכוש השכלה, מעמד חברתי וממון.

למי שבא מרקע שונה מאיתנו, עם נתוני פתיחה גרועים משלנו, סיכוי נמוך בהרבה להצליח. אבל אנחנו מתוכנתים לחיות בשבט של כמה עשרות קרובי משפחה שכולם דומים לנו. המוח שלנו רואה אדם זה ואם הוא לא שונה מאוד מאיתנו במראהו, אנו חושבים- היי! הוא כמוני. ואם הוא כמוני, אזי שנתוני הפתיחה שלנו היו דומים, וסיכויי ההצלחה בחיים דומים, אבל אני בהייטק והוא עושה שליחויות בוולט אז הוא בטח פחות חכם ממני. רוב הסיכויים, שאותו אדם הגיע מרקע שונה לגמרי. אולי הוא היגר לכאן בגיל מבוגר וסובל מקשיי קליטה ושפה? אולי הוא בן למשפחה חד הורית (נתון שידוע שמעיב על סיכויי הצלחה בחיים)?

אולי הוא בכלל ממשפחה קשת יום ונאלץ לעבוד מגיל צעיר, ולכן לא סיים תיכון ולא התגייס כמו כולם?

נכון. יש יוצאי דופן. יש אנשים שהצליחו על אף קשיים בלתי נתפסים. הם מוצלחים ובצדק. ויש גם אנשים שלמרות נתוני פתיחה טובים הצליחו לחרב את החיים שלהם. אבל סטטיסטית- גם אלו וגם אלו הם מיעוט. רוב האנשים העניים לא יצליחו לשפר את מעמדם, ורוב האנשים האמידים יישארו פחות או יותר בסטאטוס הזה.

כשאנחנו רואים את אותו אדם ברחוב, אנחנו לא יכולים לדעת מה הייתה נקודת ההתחלה שלהם ומה עבר עליהם בחיים. אז אנחנו מניחים ואנחנו חוטאים לאותם אנשים, שלפחות סטטיסטית לא שונים מאיתנו ביכולות שלהם, אלא רק בהזדמנויות שהחיים שמו לפתחם.

בואו נניח פחות.